סוכרת היא מחלה מטבולית המתאפיינת ברמות גבוהות של סוכר בדם, בשל בעיה בייצור או בתפקוד האינסולין בגוף. קיימות שלוש צורות עיקריות לסוכרת: סכרת סוג 1, סכרת סוג 2 וסכרת הריון. שכיחות מחלת הסוכרת נמצאת בעלייה מתמדת עם חלוף השנים האחרונות.
סוכרת מסוג 2, המכונה גם "סוכרת מבוגרים", היא הצורה העיקרית והנפוצה ביותר מבין סוגי המחלה (כ-90% מכלל מקרי הסוכרת בארץ). בשל עליה מתמדת בתופעת ההשמנה ואורח החיים היושבני בעולם המערבי, הפכה מחלת הסוכרת לאחת מן המחלות הנפוצות ביותר בעולם, וכיום פוגעת אפילו בילדים, תופעה שלא הייתה קיימת עד לפני מספר עשורים בודדים.
מנגנון מחלת הסוכרת
בסוכרת מסוג 2 הלבלב מייצר אינסולין (להבדיל מסכרת מסוג 1 בה יש פגם בתאי הלבלב המייצרים את האינסולין), אך קיימת פגיעה ביכולת האינסולין להיקשר לקולטנים בתאי הגוף ולכן רמות הסוכר בדם עולות ונשארות גבוהות לאחר ארוחה. פגיעה זו ביכולת האינסולין להיקשר באופן תקין לתאים קרויה "תנגודת לאינסולין", שהולכת ומחריפה עם התקדמות המחלה.
מחלת הסוכרת נפוצה בעיקר אצל מבוגרים ואצל אלו הסובלים מהשמנה, אשר נמצאים בסיכון מוגבר לחלות בסוכרת, אך עשויה כאמור להופיע גם בגיל הנעורים, וגם אצל מבוגרים במשקל תקין. למחלת הסוכרת מסוג 2 קיים מרכיב גנטי שהינו גורם משמעותי להופעת המחלה, ועם זאת קיים גם מרכיב סביבתי, שעליו ניתן להשפיע, ובכך להאט את התפתחות המחלה באמצעות ניהול אורח חיים נכון (פעילות גופנית ותזונה נכונה).
סוכרת מסוג 2 היא מחלה פרוגרסיבית, כלומר, לאחר הופעתה לא ניתן למנוע לחלוטין את התקדמות המחלה והסיבוכים הנלווים אליה, אך עם טיפול נכון בהחלט ניתן להאט את קצב ההתקדמות שלה, להפחית את נזקיה ולשפר את איכות החיים.
סיבוכי מחלת הסוכרת
למחלת הסוכרת קיימים סיבוכים בטווח הקצר וסיבוכים בטווח הארוך. הסיבוכים השונים הנלווים למחלה זו קשורים רובם ככולם לפגיעה בכלי הדם. סיבוכי הסוכרת נובעים מרמות הסוכר הגבוהות בדם אשר פוגעות בתפקוד התקין של כלי הדם. מאחר ומערכת כלי הדם היא האחראית על הובלת חמצן ונוטריינטים לרקמות הגוף השונות, ובכך שומרת על תפקודן התקין, במחלת הסוכרת הפגיעה ברקמות פריפריות הינה משמעותית, ומתבטאת במחלות משניות רבות.
לדוגמה, אחד הסיבוכים הנפוצים של מחלת הסוכרת הוא פגיעה בכליות. תפקיד הכליות הוא סינון כלי הדם ע"י הוצאת פסולת מהגוף (דרך השתן) וניטור רמות האלקטרוליטים בדם.
כאשר אספקת הדם התקינה לכליות משתבשת, תפוקת הכליות יורדת ובכך מתחילה להתפתח אי ספיקת כליות כרונית שמדרדרת עם הזמן, במקרים מסוימים עד לכדי מצב של אי מתן שתן וצורך בדיאליזה באופן קבוע.
באופן דומה מתפתחת אצל סוכרתיים מחלה של רשתית העין שנקראת רטינופתיה. מחלה זו מתבטאת בפגיעה בראייה ובעיוורון והסיבה שהיא נפוצה אצל סוכרתיים גם היא קשורה לפגיעה בכלי הדם הקטנים בעין אשר מובילים להרס הרשתית.
"רגל סוכרתית" גם היא תופעה נפוצה ביותר בקרב סוכרתיים. למעשה, סוכרת היא הסיבה העיקרית לכריתת רגל בעולם המערבי. גם כאן הסיבה נעוצה בפגיעה בכלי הדם ברגליים מה שמוביל לאספקת חמצן לקויה ופגיעה בעצבי חישה בכף הרגל. כאשר אין מספיק חמצן ותאי דם לבנים שעוברים מהדם לרקמות, כל פצע קטן עלול להסתבך במקום להחלים, וכך יכולים להתפתח יבלות, כיבים, זיהומים, דלקות, בצקות ונמק. בסופו של דבר חולים רבים נאלצים לעבור כריתה.
טיפול ומניעה של מחלת הסוכרת
שמירה על אורח חיים בריא בגיל צעיר ולאורך השנים עשויה למנוע את הופעת המחלה בגיל מבוגר אצל אנשים מסוימים. מאחר ולמחלה יש מרכיב גנטי שאינו מבוטל, אצל חלק מהאנשים הנטייה למחלה קיימת מראש, ושמירה על רמות סוכר מאוזנות בדם באמצעות דיאטה ופעילות גופנית יכולה לשמור על התפקוד התקין של כלי הדם והרקמות ולהאט את התפתחות המחלה. אך גם אצל אנשים ללא נטייה גנטית יכולה להופיע מחלת הסכרת, שהולכת יד ביד עם השמנה בטנית ותסמונת מטבולית. במקרה של סוכרתיים רבים, ניתן לומר כי אם לא היו מגיעים לעודף משקל ולהשמנה, והיו שומרים על אורח חיים בריא, לא הייתה מתפתחת בגופם תנגודת לאינסולין ולא היו חולים במחלה כלל.
אף על פי שהמטרה העיקרית אצל חולי סכרת היא איזון רמות הסוכר בדם, קיימת הנחייה נוספת וחשובה לא פחות, והיא לשמור על רמות נמוכות יותר ויציבות של כולסטרול וטריגליצרידים בדם. ערכים גבוהים של אלו אצל סוכרתיים הנם מסוכנים יותר מאשר אצל אנשים בריאים, ועשויים להחמיר את סיבוכי המחלה, ולכן יש לשים את הדגש גם על הגבלת צריכת שומנים וסוכרים פשוטים בתפריט של החולה הסוכרתי.
המלצות תזונתיות לחולי סוכרת
הדגש הוא על סוג הפחמימות שיש לצרוך, כאשר עדיף לבחור בפחמימות מורכבות על פני סוכרים פשוטים, ובאופן כללי לבחור במזונות עם ערך גליקמי נמוך.
ערך גליקמי זהו מושג המתייחס למהירות הספיגה של הסוכר מהמעי לדם. כאשר פחמימה מתפרקת מהר יותר במערכת העיכול, קצב עליית הסוכר בדם יהיה מהיר ולהיפך. מזונות עם ערך גליקמי נמוך הם כאלו שהסוכר שבהם ייספג לדם בקצב איטי יותר, וכך לא יהיו שינויים חדים ברמות הסוכר בדם, מה שיעזור לרמות הסוכר להישאר מאוזנות יותר בתום הארוחה.
מזונות המכילים סיבים תזונתיים (למשל ירקות ופירות שנאכלים עם הקליפה) מאטים את קצב ספיגת הסוכר לדם ולכן בעלי ערך גליקמי נמוך יותר.
